המעסיק לא משלם? – יש מה לעשות!

רבים המקרים בהם עובדים פונים למשרדינו ושואלים לזכויותיהם כאשר המעסיק מודיע להם כי "העסק נמצא בקשיים כלכליים" וכלל לא ברור להם האם יקבלו את השכר המגיע להם.
על-פי עקרונות סעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל, ובהתאם לסעיף 354(א)(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 ולסעיף 27 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, במסגרת הליך תביעות החוב מחברה המצויה בהליכי פירוק, זכאים עובדי החברה לקבלת חובם בגין "שכר עבודה", כולל פיצויי פיטורים, בדין קדימה מקופת הנושים.
כאשר מקום העבודה מצוי בקשיים כלכליים, בין אם מדובר בחברה ובין אם מדובר במעסיק שהוא אדם פרטי (עוסק מורשה), רשאי העובד לתבוע חלק מרכיבי השכר שלא שולמו לו, בתנאים מסויימים וזאת לאור חוק הביטוח הלאומי אשר באמצעותו מוגן העובד בביטוח זכויותיו כאשר המעסיק נקלע להליכי פירוק (כאשר המעסיק הינו תאגיד) או פשיטת רגל (כאשר המעסיק הינו אדם פרטי.

העובד רשאי לפנות בתביעת חוב באמצעות טופס בל/5305 של המוסד לביטוח לאומי, המוגשת אל משרדי הכונס הרשמי במחוז בו מתנהלים הליכי הפירוק או פשיטת הרגל של המעסיק, אשר תכלול את דרישות העובד המפורטות ביחס לרכיבי תביעתו:
להלן נפרוס דגשים חשובים בהגשת תביעת חוב כזו, על מנת שניתן יהיה לבדוק את תביעת החוב כהלכה ולאשר את רכיבי השכר המגיעים לכם. יש לשים לב כי לאחר אישור המפרק (הוא בעל התפקיד בהליכי פירוק), הנאמן (הוא בעל התפקיד בהליכי פשיטת רגל) או בעל תפקיד מיוחד, מועבר האישור אל המוסד לביטוח לאומי אשר מעביר את הכספים לחשבון הבנק של העובד, כפי הפרטים שמסר בטופס תביעת החוב.
גמלת הביטוח הלאומי מוגבלת בהגבלה כפולה: סכום הגמלה הכולל לא יעלה על הסכום הבסיסי הקבוע בחוק הביטוח הלאומי כפול עשר, וחוב שכר העבודה לא ישולם בעד תקופה שלפני 12 חודשים עובר לניתוק יחסי עובד-מעביד או למתן צו הפירוק או פשיטת הרגל,לפי סוג המעסיק. היות וכספי הגמלה משולמים לעובד מכספי הקופה הציבורית, קיימת הצדקה לפיה יש להבדיל בין עובדים לבין קבלנים עצמאיים, שאינם תלויים בחברה לבדה לפרנסתם, לעניין זכות הקדימה. הצדקה זו אף מבהירה את סיבת קיומה של הגבלה על הסכום הזוכה לדין קדימה: עובדים בעלי שכר גבוה לא יזכו לעדיפות בגין מלוא החוב, אלא יקבלו אך ורק סכום בסיסי שיאפשר להם "מרווח נשימה"
תשלום הגמלה על ידי המוסד לביטוח לאומי מכספי הקופה הציבורית, הוא תשלום בדין קדימה. המשמעות היא שהעובד מקבל את רכיבי השכר שאושרו לו בקדימות ועדיפות לפני כל הנושים האחרים. התשלום מותנה בכך שהנאמן או המפרק או בעל התפקיד שמונה במיוחד לצורך בדיקת תביעות החוב שהוגשו על ידי העובדים, קיבל את תביעת החוב של העובד. בתפקידו זה מוקנה לו מעמד מעין-שיפוטי בעת בדיקת תביעות החוב: עליו לקיים הליך תקין והוגן, לאפשר זכות טיעון לעובד ולנמק את החלטתו בהכרעה מנומקת ולהעביר עותק ממנה אל המוסד לביטוח לאומי.
לכן, על העובד הפונה בתביעת החוב, להקפיד מאוד על עריכת תביעת החוב באופן מדוייק וברור ולכלול את כל המסמכים הנדרשים להוכחת רכיבי תביעתו.



האם רק "עובד" זכאי לתבוע את שכרו? מה לגבי זכויותיו של פרילנסר?
לצורך קביעת זכאותו של עובד לקבלת חובו בדין קדימה, נדרש לבחון האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין העובד התובע את חובו לבין המעסיק: מדובר בשאלה שלעיתים היא אינה פשוטה ודורשת בחינה משפטית.
הטעם לכך הוא כי בדיקת תביעות חוב עובדים נעשית לפי עקרונות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. לצורך כך יש לקבוע האם התקיימו "יחסי עובד-מעביד", שכן רק מערכת יחסים מסוג זה מבוטחת על ידי המוסד לביטוח לאומי. המחוקק היה מעוניין ליצור הפרדה ברורה בין מעמדם של פרטים שקיימו עם החברה יחסי עובד-מעביד, לבין מעמדם של מי שקיימו עם החברה יחסים עסקיים.
שאלת קביעת קיומה של מערכת יחסים של "עובד ומעביד" במסגרת הדיון בתביעת חוב לפי פרק ח' היא שאלה משפטית המוכרעת לפי מכלול העובדות במערכת היחסים: נקודת המוצא הינה כי במקרים של ספק קיומם של יחסי עובד ומעביד, הנטייה תהיה לעבר ההכרה בהם זאת לאור השקפת החוק הסוציאלי, הבא להיטיב עם הפרט, לעיתים אף על חשבון הכלל – היינו הקופה הציבורית. קביעה זו צריכה להיבחן בכובד ראש על ידי בעל התפקיד תוך איזון כל השיקולים הרלוונטים והראיות שבפניו.
האם בתביעת חוב עובדים מכוסים כל רכיבי השכר?
קיימים מספר רכיבי שכר המוכרים בתביעת חוב עובדים ורכיבים אחרים לא. הסיבה לכך היא שמדובר כאמור בחוק מהביטוח הלאומי והכיסוי לקבלת כספים בדין קדימה, ניתן רק לרכיבים בסיסיים של שכר העובד ועד תקרת סכום, וזאת על מנת שלא יגרם לעובד חסרון כיס בתקופה בה נסתיימו יחסי העובד ומעביד בשל הקשיים הכלכליים של המעסיק.
מה ניתן לעשות בקשר לשאר רכיבי השכר (אלה שאינם מוכרים בתביעת החוב)?
רצוי לצרף לטופס "תביעת חוב עובדים" גם טופס נוסף שנקרא "תביעת חוב רגילה" וזאת על מנת שניתן יהיה לשוב ולדון ביתרת הזכויות המגיעות לעובד, כאשר תיבדקנה תביעות החוב הרגילות שיוגשו כנגד המעסיק (בדומה לתביעות חוב שיוגשו מטעם נושים נוספים של המעסיק). בשלב זה, יוכל המפרק או הנאמן לבדוק את תביעת החוב הרגילה של העובד ואף לאשר לעובד רכיבי שכר נוספים על אלה שהוכרו בתביעת חוב העובדים שהוגשה על ידו, וזאת על אף שקיבל העובד כספים מהמוסד לביטוח לאומי, שכן כאמור, הביטוח הלאומי מכסה רק חלק ממרכיבי השכר ולא את כל הרכיבים במלואם.
איזה רכיבי שכר ניתן לתבוע ב"תביעת חוב עובדים"?
א. שכר עבודה: בהתאם לסעיף 1 לחוק הגנת השכר, תש"ח – 1958, "שכר עבודה" הוא "שכר-עבודה" - לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו. כלומר: ברכיב זה עליכם לציין את הסכום המגיע לכם בגין שכר עבודה, כולל סכומים המגיעים לכם בגין עבודה בשעות נוספות או דמי חגים. רצוי תמיד לערוך טבלה מסודרת של כל הסכומים המגיעים לכם בגין כל רכיב, כך שניתן יהיה להתחקות בבדיקת תביעת החוב, אחר סכומי התביעה ודרך החישוב. חשוב כמובן לצרף תלושי שכר על מנת להוכיח כי השכר אותו תובעים הוא השכר אשר שולם לכם בעבר ועל כן מגיע תשלומו גם בתקופה שהמעסיק לא שילם עקב קשיים כלכליים.
ב. פדיון חופשה: בהתאם לסעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א -1951 בסיום יחסי העובד ומעביד (גם בנסיבות של קשיים כלכליים של המעסיק) זכאי העובד לקבל את פדיון ימי החופשה המגיעים לו ושלא נוצלו על ידו עד מועד זה, בשווה כסף: "פדיון חופשה": חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעביד פדיון-חופשה בסכום השווה לדמי-החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד".
יש לשים לב כי תקופת ההתיישנות של ימי החופשה השנתית הינם 3 שנים: המשמעות היא כי לא ניתן לתבוע פדיון ימי חופשה אלא בעבור ימי החופשה שלא נוצלו בתקופת שלוש השנים האחרונות ואילו יתרת ימי החופשה, ככל שקיימים, התיישנו ולא ניתן לתבוע בעדם.
כלומר: על העובד לציין בתביעת החוב במפורש, כמה ימי חופשה מגיעים לו בעת סיום יחסי העבודה. רצוי כמובן לצרף תלוש שכר אחרון המראה את ימי החופשה שנצברו לטובת העובד עד אז. היה ולא נמסרו לעובד תלושי שכר בסמוך לסיום העסקתו, על אף חובת המעסיק למסור את תלושי השכר, או מצב בו תלוש השכר אינו מציין את מניין הימים הנכון לחופשה שנתית, יש פתרונות משפטיים לכך על מנת להוכיח את זכאות העובד לימי חופשה לצורך תביעת החוב, ועל העובד לפנות לייעוץ משפטי אצל עורך דין מומחה בתחום תביעות חוב עובדים, על מנת להגן על זכויותיו.
ג. דמי הבראה: דמי הבראה, המהווים תשלום חובה על ידי המעסיק וזאת לפי צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש. כאשר העובד מבקש לתבוע בגין רכיב זה, על העובד לצרף את כל תלושי השכר ולהוכיח את סכומי דמי ההבראה להם הוא זכאי וככל שאלה לא שולמו לו במהלך תקופת העבודה ולפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.
ד. ביגוד: מדובר בסכומים אשר משולמים לעובד, אחת לשנה, על מנת שיוכל לרכוש ביגוד והנעלה הנחוצים לו לצורך ביצוע העבודה. יחד עם זאת, באפשרות המעביד לרכוש את פריטי ההנעלה והביגוד ולמסור אותם לעובדים. במקרה כזה, לא ניתן יהיה לתבוע את דמי הביגוד.
הזכות אינה חלה על כל העובדים, אלא רק על אלה שכפופים להסכם קיבוצי, הסכם עבודה אישי ו/או לצו ההרחבה המורה על קיומה של הזכות האמורה לעובד. במקרים בהם המעסיק הנהיג נוהג מושרש במשך השנים, גם אם לא קיים הסכם כתוב המחייב את המעביד, קיימים פתרונות משפטיים לתביעה בגין רכיב זה ורצוי להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתביעות חוב עובדים על מנת לבסס את רכיבי תביעה זו.
על העובד המגיש תביעה בגין רכיב זה, לפרט את המקור לזכותו לדמי הביגוד ולפרט את סכום התביעה ביחס למקור הזכות.
ה. פיצויי פיטורין: העובד זכאי גם לקבלת פיצויי פיטורים, כאשר יום הפיטורים ייקבע ככלל לפי יום מתן צו הפירוק או צו פשיטת רגל לפי העניין. הזכאות לפיצויים מותנית ברציפות העבודה אצל המעסיק משך שנה אחת לפחות. והפיצויים הם בשווי חודש עבודה לכל שנת עבודה רציפה אצל המעסיק.
כאשר מעסיקו של עובד נקלט לקשיים והופסקה עבודת העובד בתקופה הסמוכה למלאת שנה לעבודת העובד, קיימים פתרונות משפטיים לתביעה בגין רכיב זה ורצוי להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתביעות חוב עובדים על מנת לבסס את רכיבי תביעה זו.
ו. הודעה מוקדמת: לפי פסק הדין שניתן בעניין ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' גוטר, הגמלה כוללת גם תשלום חלף הודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001.
ז. הפרשי הצמדה: ניתן לתבוע בתביעת החוב הפרשי הצמדה של כל אחד מהרכיבים מעלה מהיום שבו היו צריכים להשתלם עד ליום מתן צו הפירוק או צו פשיטת הרגל, לפי העניין.

ומה אם כבר ניתן פסק דין לזכותי בבית הדין לעבודה – האם עדיין אני צריך להוכיח את תביעת החוב שלי?
היה וניתן פסק דין בבית הדין לעבודה לזכות העובד כנגד המעסיק, עדיין נדרש העובד לפנות בתביעת חוב עובדים כדי לקבל את רכיבי השכר המגיעים לו באמצעות הגמלה של המוסד לביטוח לאומי. יכול העובד לצרף את העתק פסק הדין שניתן לזכותו לתמיכה בטענותיו, אולם יש לזכור כי בעל התפקיד הבודק את תביעות החוב, רשאי לבדוק את זכאות העובד לסכומי תביעת החוב, גם אם ניתן פסק דין בבית הדין לעבודה המאשר זאת, ורשאי אף לבקש מהעובד לצרף מסמכים להוכחת רכיבי התביעה. על כן, רצוי להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתביעות חוב עובדים על מנת לבסס את זכותו של העובד לסכומי תביעת החוב, הגם שמופיעים בפסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה.

ומה אם יש חוב ישן - מה ניתן לעשות?
יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי לבחינת רכיבי החוב, ואם לא התיישנו. קיימים פתרונות משפטיים לאכיפת קבלת הזכויות גם במקרים אלה.

ומה אם המעסיק "נעלם" או החברה שהועסקתי בה הפסיקה לפעול?
גם במקרה כזה, קיימים פתרונות משפטיים על מנת לאפשר את זכות התביעה של חוב שכר העבודה, בדין קדימה. יש לפנות לייעוץ משפטי על מנת לפעול בהליכים משפטיים כנגד המעסיק, גם אם חדל את פעילותו הכלכלית (ישנם הליכים מיוחדים למצבים אלה) ולאפשר את הגשת תביעת החוב ובדיקתה, בעניין המעסיק ש"נעלם" או הפסיק את פעילותו הכלכלית.

לאור מציאות החיים המשתנה, ועל מנת שיוכל העובד להגן על זכויותיו עת נקלע המעסיק לקשיים, רצוי לפנות לייעוץ משפטי אצל עורך דין מומחה בתחום תביעות חוב עובדים, על מנת להגן על זכויותיו ולהגיש את תביעת החוב כהלכה.
חשוב מאוד לגבות את תביעת החוב בכל המסמכים הדרושים לרבות כל תלושי השכר, מכתבים מהמעסיק,העתק מכתב תביעה בבית הדין לעבודה באם הוגש והעתק מפסק דין שניתן, באם ניתן וכן מכתב פיטורין אם ישנו וכיוצא בזה. רצוי להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתביעות חוב עובדים על מנת שיכללו בתביעת החוב כל הרכיבים המגיעים ויצורפו כל המסמכים הדרושים וזאת יש לבחון כל מקרה לגופו.

בית המשפט המחוזי בחיפה 17 ינואר 2012
פר"ק 8990-10-11 יוסף נ' אוגניץ - עו"ד ואח'




בפני כב' השופטת ב. גילאור, נשיאה

בעניין החברה: מכללת מתן בע"מ – בפירוק

ובעניין המבקש:נזאר יוסף
ע"י ב"כ עו"ד ז. סמעאן

נגד

ובעניין:עו"ד ק. אוגינץ – בעלת תפקיד

ובעניין:המוסד לביטוח לאומי ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד ע. רוזנצויג ואח'


ובעניין: כונס הנכסים הרשמי



פסק דין

זהו ערעור על החלטת המשיבה 2 בתביעת החוב של המערער, הטוען שהיה עובד החברה עובר לפירוקה.
ביום 20.1.11 ניתן לחברה צו פירוק לבקשת המערער בתיק פר"ק 39036-09-10. אח"כ מונתה המשיבה 2 לבעלת תפקיד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה ובכללם המערער (להלן: "בעלת התפקיד").

המערער הגיש תביעת חוב לשכר עבודה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 עבור התקופה שבין 8/3/10-20/8/09 (כ-7 חודשים) בסכום כולל של 62,780 ₪, בגין שכר עבודה שלטענתו לא שולם לו בתקופה שמיום 10/09 ועד ליום 8/3/10 בסך 57,780 ₪, ובגין פדיון חופשה בסך של 5,000 ₪.

בהחלטת בעלת התפקיד נדחתה תביעת החוב כי הרכיבים שנתבעו לא הוכחו כנדרש (נספח 1 לכתב התשובה מטעם בעלת התפקיד לערעור) (להלן: "ההכרעה הראשונה"). ההחלטה התבססה על המסמכים שצורפו לתביעה (שני תלושי שכר), אשר לפיהם קיבל המערער, לכאורה, כספים בגין שכר עבודה ולא הוכח כי צבורים עבורו ימי חופשה.

לאחר ההכרעה הראשונה, ביקש המערער מבעלת התפקיד כי תבחן שנית את הכרעתה. בסמוך לבקשתו, המציא המערער לבעלת התפקיד הסכמי עבודה עם החברה ופירוט שעות עבודה ונסיעות (להלן: "המסמכים הנוספים"). התביעה נדחתה שוב כי גם במסמכים הנוספים לא היה די להוכחת טענות המערער (נספח 3 לכתב התשובה מטעם בעלת התפקיד לערעור) (להלן: "ההכרעה השנייה").

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם המסמכים שצורפו לתביעת החוב, לרבות המסמכים הנוספים, מספיקים להוכיח את טענות המערער לשכר עבודה ולפדיון חופשה שלא שולמו לו ע"י החברה.

דין הערעור להידחות ואין מקום להתערב בהחלטת בעלת התפקיד.

תביעת החוב הוגשה בצירוף שני תלושי שכר בלבד, לחודשים 11/09 ו-12/09. בעקבות פנייה שנעשתה ביוזמת בעלת התפקיד, המציא המערער את המסמכים הנוספים (נספח ג' להודעת הערעור) זמן קצר לפני שניתנה ההכרעה הראשונה, ולכן לא נכללו בה.

לאחר שניתנה ההכרעה הראשונה ובעקבות פניית המערער לעיון חוזר בתביעת החוב (נספח ד' להודעת הערעור), הסכימה בעלת התפקיד, לפנים משורת הדין, לבחון התביעה מחדש וניתנה ההכרעה השנייה כאמור.
אציין, כי שתי ההכרעות התבססו על המסמכים שעמדו בפני בעלת התפקיד.

נדמה שאין חולק שנטל הוכחת תביעת החוב רובץ לפתחו של המערער, וכי בדיקת התביעה נעשית על פי הראיות שצורפו על ידי המערער. על בעלת התפקיד לא חלה החובה ליידע את המערער אילו מסמכים נדרשים להוכחתה.
כן צודקת בעלת התפקיד, כי גם אם היה מתקבל תצהיר מטעם המערער, אין בו כשלעצמו, אישור אוטומטי של רכיבי תביעת החוב ויש לבחון התצהיר ומשקלו ביחד עם שאר הראיות שהוצגו.

כפי שציינה בעלת התפקיד בהחלטתה, בהתבסס על תלושי השכר שצורפו, נרשם בהם כי תשלום שכר העבודה הייתה ישירות למערער. לא מצאתי בהודעת הערעור ובמסמכים המצורפים לה כל התייחסות לטענה זו, וממילא אין בהם כדי להוכיח כי לא התקבלה אצל המערער כל תמורה בגין שכר העבודה. זאת ועוד, מטענת המל"ל עולה כי לטענת המערער הוא עבד בחברה כ-5 חודשים ללא שכר. אין ראיה מדוע לא דרש זכויותיו. עוד אין הסבר מדוע הונפקו לתובע בדיעבד, ביום 24/3/10 רק שני תלושים, לאחר שהפסיק לעבוד בחברה, בהיותה חברה פעילה.

המל"ל בתגובתו, מצטרף לעמדת בעלת התפקיד ומוסיף, כי משלא הוכחה התביעה באמצעות המסמכים שצורפו ובהיעדר תצהיר תומך, דין תביעת החוב להידחות על כל רכיביה.
לחילופין, מציע המל"ל לאשר למערער סך של 1,820 ₪ בגין פדיון חופשה, לפי חישוב של 6 ימי חופשה ביחס לתקופת עבודתו של המערער ובהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") בשווי של כ-303 ₪ ליום.
אשר לפדיון החופשה, לפי הסכמי העבודה נקבע בין הצדדים כי המערער זכאי לימי חופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית, אך המערער לא הוכיח כי נצברו לזכותו ימי החופשה שלא נוצלו ו/או כי לא קיבל תמורה בגינם.
משכך, לא ניתן לאשר למערער פדיון חופשה גם לפי הצעת המל"ל כאמור.

אשר על כן, הערעור נדחה.
שכרה הנמוך של בעלת התפקיד ביחס להיקף עבודתה בבדיקת תביעת החוב כאמור ותשובתה לערעור זה, מצדיקים חיוב בהוצאות בעלת התפקיד. המערער ישלם לבעלת התפקיד סך 2,500 ₪ הוצאות הערעור.

ניתן היום, כב' טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

מאמרה המשותף של עו"ד קרן אוגינץ עם פרופ' הדרה בר מור נסקר בכתב העת "בטחון סוציאלי" גליון 87 נובמבר 2011 על ידי הפרופ' רות כץ, בעמ' 174. הסקירה פורסמה באתר הביטוח הלאומי.

http://www.btl.gov.il/Publications/Social_Security/butahon87/Documents/20-new-books.pdf

בית המשפט המחוזי בחיפה

פש"ר 36645-05-10 אוחנה ואח' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה

בפני כב' השופטת ישראלה קראי – גירון

מבקשת-חייבת

ניקול זוזוט (אוחנה) ת"ז 025420969

נגד

משיבים

כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
עו"ד קרן אוגינץ (מנהלת מיוחדת)


פסק דין


א. מבוא

1. החייבת ילידת 1973 הגישה בקשה למתן צו כינוס נכסיה ולהכרזתה פושטת רגל ביום 12.5.2010.
ביום 14.6.2010 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי החייבת וביום 16.5.2011 מינה ב"כ הכונס הרשמי את עו"ד קרן אוגינץ כמנהלת מיוחדת.
על החייבת הושת צו תשלומים חודשי על סך 200 ₪.

2. על פי התצהיר שצורף לבקשת החייבת לחייבת חובות מוצהרים על סך 399,855 ₪ ומספר נושיה הידוע במועד הגשת הבקשה 11.
על פי הצהרת החייבת עובר להגשת הבקשה נוהלו נגדה 11 תיקים בלשכות ההוצאה לפועל וכן תיק איחוד.

3. נגד החייבת הוגשו 9 תביעות חוב בסך כולל של 382,826 ₪.

4. החייבת טענה בבקשה כי הסתבכותה הכלכלית נבעה מחוסר מיומנות כלכלית בשנות העשרים לחייה, עת הייתה צעירה וחסרת ניסיון. החייבת טענה כי מרבית חובותיה נוצרו כאשר רכשה בצעירותה רכב משומש באשראי ולא אמדה נכון את שיעור ההוצאות הכרוכות בהחזקת רכב ובהחזרת הלוואה שנלקחה לרכישתו.
עוד טענה החייבת כי נישאה לבן זוגה בשנת 2001 ובשנה זו נולד בנם המשותף. סמוך לכך נפרדו בני הזוג כאשר לטענת החייבת בשל חשש מפני בן הזוג ויתרה החייבת על תביעה לתשלום מזונות מבן זוגה אם כי טענה החייבת כי זה מסייע לה מעת לעת בגידול הילדים.
עוד טענה החייבת כי התקשתה לשוב למעגל העבודה בשל הצורך לטפל בילדיה.

5. מחקירת החייבת עולה כי הגם שהחייבת פרודה מבן זוגה כבר 9 שנים לה ולבן זוגה 3 ילדים משותפים כאשר אחד מהם נולד בעוד ניהלו השניים לטענת החייבת משק בית משותף וכאשר הילד האחרון נולד להם לפני 10 חודשים.
6. עוד עולה מחקירת החייבת כי החייבת התייצבה לחקירה ללא תעודת זהות, סירבה להמציא פרטים על בן זוגה וילדיה ולא יכלה להמציא פרטים מלאים על מהות החובות למי מנושיה.
החייבת אישרה כי חובותיה נוצרו בין השנים 2000-2006 ואישרה כי לא מדובר רק בחובות בגין רכישת רכב ואחזקתו.

7. עוד עלו תמיהות מחקירת החייבת בנוגע למקום מגורי החייבת. לא הוברר האם החייבת מתגוררת בבית אביה בקרית שמואל או בטירת הכרמל כאשר בתה לומדת בבית ספר בטירת הכרמל וקיים חשבון חשמל ששולם על ידי החייבת לגבי נכס בטירת הכרמל וחשבון מים לגבי נכס בטירת הכרמל בו מצוינת החייבת כמחזיקה.

8. מחקירות החייבת עולה כי אינה עובדת, כי החייבת עושה שימוש ברכב הרשום על שם אחיה. כן עולה מדוחות שהגישה החייבת כי היא עושה שימוש בהמחאות וכרטיסי אשראי. לעניין זה יצוין כי אין ממש בטענות החייבת כי מדובר בכספי אחיה או אביה. שהרי את כרטיס האשראי בו נעשה שימוש אינו של החייבת הייתה זו חייבת לכלול בדוחות שהגישה דיווח על הכנסות אלו מבני משפחתה.
לא ניתן מחד לאפשר לחייבת לעשות שימוש בהמחאות וכרטיסי אשראי שאינם שלה ומנגד לאפשר לחייבת להימנע מדיווח על הכנסות מבני משפחה.

9. הן המנהלת המיוחדת והן ב"כ הכונ"ר הגישו תגובות בתיק זה לגביהם ניתנה תגובת ב"כ החייבת ותשובות ב"כ הכונ"ר והמנהלת המיוחדת.
ב"כ הכונ"ר והמנהלת המיוחדת סוברים כי אין מקום להעתר לבקשת החייבת הן לאור התנהלותה במהלך ההליך והן משום שלא הורם הנטל להוכיח שחובות החייבת נוצרו בתום לב.

10. מאידך סובר ב"כ החייבת כי החייבת הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה וכי התנהלה בתום לב במהלך ההליך וחובותיה נוצרו בתום לב בשל חוסר מיומנות וחוסר יכולת להתנהל נכון כלכלית.
ב"כ החייבת טען כי המנהלת המיוחדת נתפסה לזוטות, בקביעת עמדתה המתנגדת לבקשה.

11. בדיון שהתקיים בתיק זה חזרו ב"כ הצדדים על עמדותיהם וביקשו להתיר השלמת טיעון בכתב. החייבת הודתה בדיון בקיומם של פיגורים לקופת הכינוס במועד הדיון והתחייבה להסדירם. במועד הדיון גם הודע לחייבת מהם המסמכים החסרים למנהלת המיוחדת. יצוין כי גם לאחר שמיעת ב"כ החייבת ועיון בכתבי בי-דין מטעמה לא ניתן הסבר של ממש על ידי החייבת לסיבה לנטילת אשראים על ידה במהלך השנים 2000-2006, שעה שמצבה הכלכלי היה בכי רע או להתנהלותה בחיי היומיום מעבר לאמצעיה. החייבת מייחסת בטיעוניה אשמה להיגררותה אחרי נוהגי הבנקים בשנים עברו להעניק מסגרות אשראי נדיבות ולאפשר ללקוחות לחרוג מהם. בהסבר זה אין ממש ואין גם הסבר מדוע נזקקה החייבת למסגרות אשראי נדיבות ולחריגה מהם.

ב. דיון

I דיון משפטי
1. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") קובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..."

2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה.
(שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, בעמ' 173; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכנ"ר, פד"י מט(1) עמ' 479 בעמ' 756) וראה גם ע"א 6021/06 דגנית פגון נ' כונס הנכסים הרשמי תק'-על 2009 (3) 1913 (2009).
שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס.

3. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164,166 ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45,55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1),23,28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271,271).
4. על רגע התכלית השנייה לפיה יש לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו יש לבחון התנהלות החייב עובר להליך דנן, וקיומם של הליכים דומים בעברו ותוצאתם, והאם כל אלו מצדיקים מתן הגנת הפקודה לו ומתן הכרזה על פשיטת רגל או לא.
ראה לעניין זה:
שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל. מהדורה שלישית עמוד 173 ואילך.

5. הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3) 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינה תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 4178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים – מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2) 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים – מחוזי לג(7) 321).

6. הפסיקה קבעה כי חייב אשר לא גילה את כל נכסיו וחובותיו בדוחות שהגיש לכנ"ר, נמנע מלהתייצב לחקירה, נמנע משיתוף פעולה עם הכנ"ר, נמנע מהצגת מסמכים לרבות דוחות כספים, המשיך לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנע מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריו ויכולתו להגדיל את הכנסותיו וניצל לרעה את הליך פשיטת הרגל – מתנהל בחוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל; ע"א 48921/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1) 45,58; ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1), 435; פש"ר (חי') עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים – מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לג (3) 328; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים – מחוזי לד(7), 709; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים – מחווזי לג(7), 321).

II המקרה הספציפי

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני בדעה כי יש להעדיף במקרה דנן טיעוני המנהלת המיוחדת וב"כ הכונ"ר ואין להעתר לבקשת החייבת.
בהתאמה יש לדחות את הבקשה לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייבת מכוח צו הכינוס.

2. חוסר תום ליבה של החייבת נלמד בראש ובראשונה מהתנהלותה בהליך. החייבת פיגרה במהלך ההליכים שנוהלו בעניינה בתשלומים לקופת הכינוס. נכון כי כעת, על פי דוח הכונ"ר, אין לחייבת חובות לקופה.
החייבת אינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות ובפועל אינה עובדת כאשר החייבת אינה מגלה סיבה סבירה להימנעותה לעשות כן. החייבת גם לא עשתה כן בטרם נולד בנה האחרון שגילו כעת פחות משנה ולפיכך לידת תינוקה האחרון לא הייתה הסיבה הסבירה להימנעותה השיטתית של החייבת מלשוב למעגל העבודה בשנים עברו.
יצוין כי התנהלות החייבת תמוהה. מחד לטענתה אין היא חיה ביחד עם בעלה ואין השניים מנהלים משק בית משותף. מאידך לשניים נולדו שני ילדים מאז נפרדו ולמרות זאת החייבת בוחרת שלא לשוב למעגל העבודה וגם לא לתבוע מזונות ילדיה מבן זוגה אבי הילדים.
לא ברור אפוא כיצד השתנו דרכיה של החייבת. שהרי כיום כאשר החייבת בגרה ומיומנותה הכלכלית גברה היא נוהגת כבעבר ובוחרת לנהל חייה באופן אשר לא יאפשר לה לעמוד בתשלום חובותיה שהם פרי צרכי המחיה שלה ושל ילדיה.

3. החייבת גם אינה משתפת פעולה באופן מלא עם ההליך, מסתירה פרטים נדרשים בנוגע לחייה, הכנסותיה מבני משפחתה, פרטים על נכסים בשימושה (כרטיסי אשראי, חשבונות בנק, רכב).
החייבת אינה מבהירה טיב יחסיה עם בעלה וכן פרטים נדרשים עליו וכן אינה מבהירה מהם מקורות המחיה המלאים שלה.
לא נסתרה גם הטענה כי החייבת לא המציאה מסמכים נדרשים וכן לא צרפה אסמכתאות לדוחות שהוגשו מטעמה.

4. יובהר כי לעניין הסתרת פרטים רלוונטיים בנוגע לבעלה של החייבת מצאתי ממש בטיעוני ב"כ הכונ"ר והמנהלת המיוחדת. בחירת החייבת להוסיף ולהיות בקשר עם בעלה ולהגדיל ביחד את משפחתם ומנגד בחירתה שלא לעבוד וגם לא לתבוע מזונות מחייבת גילוי פרטים באשר לשני בני הזוג. שאחרת יש תימוכין לסברה לפיה מסתירה החייבת מידע רלוונטי שיכול להסביר הכנסת תא משפחתי זה ורמת חיים שמנהלים שני בני הזוג.

5. עוד לא נסתרו טענות המנהלת המיוחדת כי החייבת לא המציאה אישורים כי המציאה הודעה על צו הכינוס לכלל נושיה. החייבת גם לא המציאה הסבר סביר לשימוש שנעשה על ידה או בשמה בכרטיס אשראי ובהמחאות.
יתר על כן מדוחות שהגישה החייבת עולה כי היא מתנהלת באופן היוצר חובות נוספים כאשר היא מדווחת על הכנסות חודשיות פחותות מהוצאותיה.

6. די בכל האמור לעיל כדי לקבוע כי התנהלות החייבת במהלך ההליך אינה התנהלות בתום לב ודי בכך להצדיק דחיית תביעתה.

7. בנוסף לאמור לעיל לא נסתרו באופן ממשי טענות המנהלת המיוחדת בנוגע להעדר שיתוף פעולה של החייבת באופן מלא בהליך. גם אם סובר ב"כ החייבת כי מדובר בזוטות על החייבת להמציא המסמכים הנדרשים ממנה אשר יכולים לשפוך אור על נסיבות הווצרות החובות או על התנהלות החייבת.

8. בנוסף לא ניתנו על ידי החייבת הסברים מספקים באשר להיווצרות חובותיה בוודאי אלו שנוצרו בשנים 2000-2006. שהרי אין בהסבר באשר לחוסר מיומנות כלכלית של החייבת בצעירותה, בטרם נישאה החייבת, כדי להסביר התנהלותה שיצרה חובות בשנים 2001-2006 לאחר שהחייבת נישאה ונפרדה מבן זוגה.
האמור לעיל, והעדר הסברים של ממש באשר לטיב החובות שיצרה החייבת אשר כאמור לא השכילה ליתן הסבר ממשי למנהלת המיוחדת בנוגע למהות החובות ואופן היווצרותן, די בהם כדי לקבוע כי החייבת לא הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח שהחובות נוצרו בתום לב.
גם אם בתחילה נוצרו חובות החייבת בשל חוסר מיומנות גיל צעיר הרי בהמשך הדרך משבחרה החייבת להפוך לאם, משבחרה להגדיל משפחתה ומאידך לא לצאת לעבודה ולא לתבוע מזונות ולהמשיך ולנהל חייה ברמת חיים שגם את פרטיה החייבת אינה חושפת אין מנוס מן הקביעה כי חובת החייבת לא הוכיחה שחובותיה נוצרו בתום לב וסביר יותר להניח כי אלו נוצרו תוך עצימת עיניים ואדישות וחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי נושים.


ה. סיכום

לאור כל האמור לעיל אני דוחה הבקשה.
מורה על ביטול צו הכינוס ועל כל ההגבלות שהוטלו על החייבת לפיו.


ישראלה קראי גירון
החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת.


ניתן היום, ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

פש"ר 5037-97 אטדגי נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום 03 נובמבר 2011

בפני כב' השופטת נחמה נצר


בעניין: פקודת פשיטת הרגל התש"ם-1980 להלן: "הפקודה"

ובעניין: שלום אטדגי ת.ז. 068572999 להלן: "החייב"

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי להלן: "הכונ"ר"


נוכחים:
החייב בעצמו
עו"ד קרן אוגינץ המנהלת המיוחדת
עו"ד אלה חזוב בשם הכונ"ר



החלטה


אילו ביקשתי לנהוג בחייב על פי שורת הדין, לא רק שהיה מקום לדחות את בקשתו להפטר, אלא היה בהחלט מקום לשקול סיום ההליך על דרך של ביטולו, זאת בשים לב לעובדה, כי מאז ספטמבר 2009 החייב לא שילם ולו שקל אחד לקופת פשיטת הרגל, ואף לא טרח להגיש דוחות כלכליים ולמעשה במשך התקופה נאלצת המנהלת המיוחדת לבצע מרדף אחר החייב מטרה להניע אותו להוסיף ולקיים את חיוביו.

ערה אני לכך שמדובר בחייב בן 52, שמצבו הבריאותי אייננו טוב.

יחד עם זאת, אם היה החייב מקיים אחר צו התשלומים ולו באופן חלקי מאז פסק לשלם, קרוב לוודאי שהעמדה המופגנת היום לגבי בקשתו להפטר, היתה שונה בתכלית השינוי, ולו בשים לב לכך שהנשייה המאושרת כלפי החייב עומדת על כ- 42,000 ש"ח ובקופה צבור סכום של כ- 22,000 ש"ח כך שתוספת של התשלומים החודשיים לתקופה הנזכרת, היתה מעשירה את הקופה עד לכדי סכום של כ- 40,000 ש"ח.

כאמור החייב בחר לעשות דין לעצמו, נמנע מלשלם במשך תקופה ארוכה, שלא לדבר על כך כי במסגרת בקשתו להפטר, הציע החייב להוסיף ולשלם במשך 36 חודשים 650 ש"ח מידי חודש. לא זו בלבד שהחייב לא עשה כן, אלא חדל לחלוטין מתשלומים.


הואיל ובמסגרת דיון בקשת הפטר, על בימה"ש להשקיף ולו ממבט על, על התועלת והתוחלת של ההליך ובעיקר באספקלריה לתועלת הנושים, נראה כי בתיק זה ראוי לקבוע סכום שאם אכן ישולם ניתן יהיה לזכות את החייב בהפטר ובוודאי שלצורך קביעת הסכום יש לתת את הדעת לפיגורים שצבר החייב.

לאחר שבחנתי את הנטען, ואף שמתי לנגד עיני את התייחסות המנהלת המיוחדת בדוחות המפורטים והממצים שהוגשו על ידה בהליך, ראיתי לנכון, לקבוע כי אם יפעל החייב להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסכום של 12,000 ש"ח נוספים בתקופה שלא תעלה על 8 חודשים מהיום, ניתן יהיה לתת בידי החייב הפטר, בעיקר לאור התרשמותי כי בהמשך הימצאותו של החייב בהליך לא תניב בעבור הנושים תועלת משמעותית יותר מזו הנובעת מהעשרת הקופה כדי הסכום שקבעתי.

כאמור תוקף ההחלטה הוא למעשה 8 חודשים ואם לא יפעל החייב על פי החלטה זו, אחת דינו להיות מסולק מההליך וביהמ"ש לא יהסס מלהורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל, גם שזה מצוי בהליך מאז 24.6.97.

כבר בשחב זה ראיתי לנכון לאשר למנהלת המיוחדת הוצאות בסכום של 180 ש"ח לכל חודש שבו היא משמשת כנמהלת מיוחדת.

לעניין שכרה של המנהלת המיוחדת, זו רשאית לעורר בקשה ולו מתוך ציפייה כי בסוף פרק הזמן שקבעתי, עתידה הקופה להכיל את הסכום הנובע מהסכום המצוי בשלב זה בקופה ובתוספת הסכום שקבעתי כתנאי למתן הפטר.

לעניין בקשת המנהלת המיוחדת לגבות תשלום עתי באמצעות מעסיקו של החייב, אמנע מלצוות כך לנוכח האפשרות שנתתי בידי החייב.

הוא הדין גם לגבי זכויות החייב במבטחים, אשר מעבר להיותם כספי קצבה ובגדר זכויות מעותדות, אינני רואה הצדקה לפגוע כבר עתה בזכויות מעותדות אלו, שמא יעלה בידי החייב לקיים אחר החלטתי.


ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ב, 03/11/2011 במעמד הנוכחים.


נחמה נצר, שופטת

בית המשפט המחוזי בחיפה
פר"ק 12042-03-11 בוכהיים דה וינד ואח' נ' ש.ג. בית בכפר בע"מ ואח'
31 אוקטובר 2011


בקשה מס' 3

בפני כב' השופטת ב. גילאור, נשיאה

המבקש:
כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה

נגד


החברה:
ש.ג. בית בכפר בע"מ (בפירוק)

החלטה


ביחד עם דו"ח הכונס הרשמי, עותר הכנ"ר למינוי בעל תפקיד לבדיקת תביעות חוב של עובדי החברה.

מנימוקי בקשת הכנ"ר תמונה עו"ד קרן אוגינץ כבעלת תפקיד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה – בהתאם לתנאים המפורטים בבקשה.


ב. גילאור
ניתנה היום, ג' חשון תשע"ב, 31 אוקטובר 2011, בהעדר הנשיאה ועל פי הנחייתה.